הקולות

הדבר המזיק ביותר שאפשר לומר על עם הוא שאיש מבניו אינו רואה מה לקוי. לעתים רחוקות זה נכון. בכל מסורת הנתונה במצוקה יש מי שקראו לצרה בשמה המדויק, בשפתם שלהם, תוך סיכון חייהם. לפני שרושמים מרשם לציוויליזציה, יש לברר מה כבר אמרו רופאיה שלה.

הנשיא באל-אזהר

ביום הראשון של שנת 2015 הלך נשיא מצרים לאל-אזהר לציין את יום הולדת הנביא. הקהל באולם הכנסים היה הממסד הדתי של העולם הסוני: האימאם הגדול בטורבן הלבן שלו, המופתי הגדול, שר ההקדשים הדתיים, ושורות על שורות של אנשי דת בכירים.

עבד אל-פתאח א-סיסי היה גנרל שתפס את השלטון שמונה עשר חודשים קודם לכן, כשהפיל ממשלה נבחרת של האחים המוסלמים. הוא היה גם, לכל הדעות, אדם אדוק. הוא פתח בדברי הנימוס המקובלים. אחר כך הניח את רשימותיו ופנה אל המלומדים במישרין.

לא יעלה על הדעת, אמר להם, כלשון אחד התרגומים שזכו לתפוצה רחבה, שהחשיבה שהמוסלמים מקדשים יותר מכול תגרום לכך שקהילת המאמינים כולה תהיה מקור של חרדה, סכנה, הרג והרס לשאר העולם. אין הוא מדבר על הדת, אמר בזהירות, אלא על החשיבה: גוף הטקסטים והרעיונות שקודשו במשך מאות שנים, עד שנעשה קשה מאוד להטיל בהם ספק.

האם ייתכן, שאל, ש-1.6 מיליארד בני אדם ירצו להרוג את שאר תושבי העולם, כלומר שבעה מיליארד, כדי שהם עצמם יחיו? לא ייתכן.

אז פנה אל האימאם הגדול. אני אומר וחוזר ואומר שאנו זקוקים למהפכה דתית. אתם, האימאמים, אחראים בפני אלוהים. העולם כולו מחכה לצעד הבא שלכם, כי הקהילה הזאת נקרעת, היא נהרסת, היא הולכת לאיבוד, והיא הולכת לאיבוד במו ידינו.

שום ראש מדינה ערבי לא אמר מעולם דבר כזה לקהל כזה. המלומדים מחאו כפיים בנימוס. לאחר מכן הסבירו שהנשיא התכוון לחידוש השיח הדתי, ובוודאי לא לשינוי כלשהו בטקסטים.