בני אדם רשאים להאמין במה שירצו בעניין החטא. האסון מתחיל כשהם מחליטים שאת מה שאלוהים ישפוט בעולם הבא, המדינה חייבת להעניש בעולם הזה. חוק אכזרי ששומריו עצמם מתביישים לאכוף אינו נעשה בכך בלתי מזיק. הוא מונח בספר החוקים כמו נשק טעון בבית לא נעול, ומחכה לפולש הראשון שאינו מתבייש.
האצטדיון
בעשרים ושבעה באוקטובר 2008, בעיר הנמל קיסמאיו שבדרום סומליה, נכנסו כאלף בני אדם בזה אחר זה אל אצטדיון הכדורגל. במרכז המגרש נחפר בור. נערה הוכנסה לתוכו ונקברה עד צווארה. אז החלו כחמישים גברים להשליך אבנים על ראשה.
בשלב מסוים, סיפרו עדים, נעצרה הסקילה, ואחיות נשלחו לבדוק אם היא עדיין בחיים. היא הייתה בחיים. היא הוחזרה לבור, והסקילה נמשכה.
המיליציה ששלטה בעיר הודיעה שנואפת בת עשרים ושלוש נענשה על פי חוק אלוהים. חוקרי זכויות אדם ביררו לאחר מכן את העובדות. שמה היה עאישה איבראהים דוהולו. היא הייתה בת שלוש עשרה. היא פנתה לרשויות כדי לדווח ששלושה גברים אנסו אותה, והרשויות התייחסו לתלונתה כאל הודאה ביחסי מין אסורים.
עוד 5 דקות: עונש שאינו בספר, השניים שהניחו את האבנים, פרשנות, הלקח
המנויים קוראים כל מקרה עד סופו וצופים בכל סרט לפני פרסומו. הטיעון המלא נמצא גם בספר.