רפורמה שחדלה לנוע הופכת לכלוב. הכללים שרוממו פעם את החלשים מעל מנהג זמנם יחזיקו אותם, אם יוקפאו, מתחת למנהגו של כל דור מאוחר יותר. לשמור אמונים למחוקק פירושו להמשיך בכיוון שבו הלך. מי שעומד במקום, בנקודה שבה מת, בוגד בו.
הרציף בתחנת קהיר
במאי 1923 נכנסה רכבת מאלכסנדריה לתחנה המרכזית בקהיר, וקהל של נשים בשחור נדחק קדימה לאורך הרציף כדי לקדם את פניה.
הן באו לקבל את פניה של הודא שעראווי, ששבה מקונגרס נשים ברומא. היא הייתה בת ארבעים ושלוש, בתו של אחד האנשים העשירים במצרים. היא גדלה בהרמון, במובן הישן של המילה: בית שבו חיו הנשים מאחורי מחיצות ולא ראו שום גבר מחוץ למשפחה. בגיל שלוש עשרה הושאה לבן דוד המבוגר ממנה בעשרות שנים. היא רכשה לעצמה השכלה שחרגה בהרבה ממה שנחשב יאה לנערה. ב-1919 הובילה נשים רעולות ברחובות קהיר להפגין נגד הבריטים, דבר שאיש לא ראה לפני כן.
היא ירדה מן הקרון וחברה צעירה ממנה לצידה. ואז, לעיני הקהל, הרימו השתיים את ידיהן והסירו את הרעלות שכיסו את פניהן.
השתררה דממה. נשים אחדות החלו למחוא כפיים. אחר כך הסירו נשים אחרות על הרציף את רעלותיהן שלהן, ואחדות מהן שמטו את הבד ארצה. בתוך עשר שנים כמעט נעלמה רעלת הפנים מערי מצרים. שום חוק לא נחקק. אישה אחת עשתה זאת בפומבי, והתברר שרבות מאוד אחרות רק חיכו.
עוד 6 דקות: מה הושג, מה הוקפא, פרשנות, העצומה, הלקח
המנויים קוראים כל מקרה עד סופו וצופים בכל סרט לפני פרסומו. הטיעון המלא נמצא גם בספר.