הרעב למשמעות

בני אדם אינם הורגים למען דוקטרינה משום שלמדו אותה. הם הורגים משום שהם גוועים ברעב למשמעות, והדוקטרינה היא הדבר הראשון שמציע להאכיל אותם. לא העוני עושה את הקנאי, וגם לא השיגעון. מה שעושה אותו הוא התחושה שהוא אף אחד, המצטרפת לסיפור שבו יוכל להיעשות מישהו במעשה אחד.

עוזר ההוראה

הילדים בבית הספר היסודי הילסייד בלידס קראו לו מר חאן, ולכל הדעות הם אהבו אותו. הוא היה חונך לימודי, כלומר אליו נשלחו המקרים הקשים: הנערים שהלכו מכות, המגיעים החדשים שלא ידעו אנגלית, הילדים שבתיהם התפרקו. הוא היה סבלני איתם. הוא לקח אותם לטיולים. הורים עצרו אותו ברחוב כדי להודות לו.

מוחמד סידיק חאן נולד באותה עיר ב-1974, בן למהגרים מפקיסטן. כנער קראו לו סיד, והוא גילה עניין מועט בדת. הוא סיים תואר במנהל עסקים. הוא נשא מאהבה, בניגוד לרצון משפחתו, אישה שהכיר באוניברסיטה. ב-2004 נולדה להם בת, והוא צילם את עצמו מחזיק אותה ומדבר אליה ברכות.

בבוקר 7 ביולי 2005 עלה על רכבת ברכבת התחתית של לונדון כשתרמיל על גבו, ובין שתי תחנות פוצץ את עצמו. שלושה חברים עשו כמוהו במקומות אחרים בעיר. חמישים ושניים בני אדם נהרגו.

שבועות לאחר מכן הופיע סרטון. חאן יושב בו מול בד מעוטר, כיסוי ראש לראשו, ומדבר אל המצלמה במבטא יורקשרי כבד. הוא אינו נשמע מטורף ואפילו לא כועס. הוא נשמע כמו אדם המסביר החלטה בישיבת צוות. הוא ואלפים כמותו, הוא אומר, נטשו הכול למען מה שהם מאמינים בו. המניע שלהם אינו בא מן הטובין המוחשיים שהעולם הזה מציע. אנחנו במלחמה, הוא אומר, ואני חייל.

בריטניה לא הצליחה להבין זאת. הוא לא היה עני, חסר השכלה או קורבן להתעללות. הייתה לו עבודה בעלת ערך וילדה שאהב בכל ליבו. כל הסבר שהמדינה ניסתה להיאחז בו החליק מעליו.