הספר השמור

רפורמה שנכפית על אנשים מאשרת את הדבר שניסתה לשנות, וקורבנותיה נעשים קדושים. רפורמה שאינה אלא דעה אחת מני רבות מתה עם הרפורמטור. כדי לשנות את מה שאמונה דורשת, יש לשנות זאת במקום שבו האמונה מחליטה מה היא דורשת, ויש לעשות זאת בכליה של האמונה עצמה.

הלקאתו של אבן חנבל

בשנת 834, בארמון בבגדאד, התיישב ח'ליף לצפות במלומד מולקה בשוט.

המלומד היה אחמד אבן חנבל, אדם כבן חמישים וחמש שהקדיש את חייו לאיסוף אמרותיו של הנביא וחי בעוני מתוך בחירה. הח'ליף היה אל-מועתצם, שליט אימפריה שהשתרעה מתוניסיה ועד מרכז אסיה. השאלה שעמדה ביניהם תיראה לרוב בני זמננו מופשטת עד אין שיעור. האם הקוראן נברא בידי אלוהים ברגע מסוים בזמן, או שהיה קיים עמו מאז ומעולם?

חצר הח'ליף גרסה שהוא נברא. זו הייתה תורתם של המועתזילה, אסכולה של תיאולוגים שהאמינו שאפשר להגן על צדקו ועל אחדותו של אלוהים באמצעות התבונה, ושזכו בחסדו של הארמון. לתורתם היו השלכות. ספר שנברא פונה אל זמן ואל מקום, ואפשר לקרוא אותו לאור שניהם. ספר נצחי עומד לגמרי מחוץ להיסטוריה, ואפשר רק לציית לו.

זה היה הפתח המבטיח ביותר לדת תבונית שראה האסלאם עד אז, והאנשים שהחזיקו בו הרסו אותו אחר כך במו ידיהם. הם לא הסתפקו בטיעון לטובת עמדתם, ושכנעו את הח'ליף לכפות אותה. שופטים ומלומדים בכל רחבי האימפריה זומנו ונחקרו. מי שסירבו לאשר שהקוראן נברא פוטרו, נכלאו או הוכו.

אבן חנבל סירב לאשר זאת. כשהובא לפני הח'ליף בשלשלאות, השיב אותה תשובה על כל טיעון: תנו לי דבר מספר אלוהים או ממנהגו של שליחו, ואומר זאת. הם הלקו אותו עד שאיבד את הכרתו. הוא עדיין סירב לומר זאת.

ההמונים מחוץ לארמון גדלו כל כך וזעמו כל כך, שהח'ליף שחרר אותו. האינקוויזיציה נמשכה כחמש עשרה שנה ואחר כך נזנחה בשקט. כשמת אבן חנבל, איש זקן, אמרו על הלווייתו שהייתה הגדולה ביותר שראתה בגדאד מעולם. הדוקטרינה שלמענה שפך את דמו, הקוראן הנצחי שלא נברא, נעשתה לסימן ההיכר של האורתודוקסיה ונשארה כזאת מאז. המועתזילה נזכרו כאנשים עם השוט.