הבית המשותף

לפני שאפשר להסיר את המסוכן שבאמונה, צריך לדעת מה אינו מסוכן בה, ולומר זאת. רוב מה שהמוסלמים מאמינים בו ומקיימים הוא הירושה המשותפת של מחצית המין האנושי. מבקר שאינו מבחין בין הבית לבין המטען החבוי בתוכו לא יזכה לאוזן קשבת אצל איש מדייריו.

הציור במקדש

בינואר שנת 630 נכנס מוחמד למכה בראש עשרת אלפים איש. העיר שגירשה אותו שמונה שנים קודם לכן נכנעה כמעט בלי קרב.

הוא רכב היישר אל הכעבה, המקדש דמוי הקובייה שבמרכז העיר. מאז ומעולם, ככל שזכרו הבריות, שכנו בה אלי הערבים. המסורת מספרת שבתוכה וסביבה ניצבו שלוש מאות ושישים אלילים, מעץ ומאבן, ושהוא עבר מאחד לאחר והכה כל אחד מהם במטהו עד שנפל. האמת באה, קרא, והשקר חלף.

אחר כך נכנס פנימה. קירות המקדש היו מצוירים, כמנהג הזמן, בדמויות נביאים ומלאכים. הוא הורה לשטוף אותם במים מן הבאר הקדושה.

כרוניקן מכאי קדום מוסיף פרט שמתמיה את הקוראים מאז. בין הציורים, הוא אומר, הייתה דמותה של מרים הבתולה וישו התינוק בחיקה. כשבאו האנשים עם המטליות הרטובות, הניח מוחמד את ידיו עליה ואמר להם: מחקו הכול חוץ ממה שמתחת לידיי.

איש אינו יכול לומר היום אם הדיווח מדויק. אבל האנשים ששימרו אותו סברו שהוא ראוי לשימור, וקל להבין מדוע. הוא מראה את מייסד האמונה החדשה, ברגע ניצחונו, עומד במקדש פגאני ומגן על איקונין נוצרי.