המילה לאחר

לפני שאפשר לפגוע באדם, צריך לתת לו שם. כל רדיפה בהיסטוריה התחילה במילה, במונח יחיד שלוקח שכן בעל פנים ומשפחה והופך אותו לקטגוריה. הסר את המילה, והיד שנשלחה אל האבן מגלה שעליה להביט באדם.

המלומדים בבנג'ר

בימיו האחרונים של פברואר 2019 נהרו כעשרים אלף איש אל פנימייה דתית בעיירה בנג'ר, בגבעות של מערב ג'אווה. הם באו לוועידה הארצית של נהדת אל-עולמא, תחיית חכמי הדת.

זהו הארגון המוסלמי הגדול בעולם, ורוב העולם לא שמע מעולם את שמו. הוא נוסד בשנת 1926 בידי אנשי הדת הכפריים של ג'אווה כדי להגן על האסלאם שלהם, המסורתי, הסובלני, אוהב הקדושים, מפני הדוקטרינה החדשה והקפדנית שהתפשטה אז מחצי האי ערב. לפי ספירתו שלו יש לו כתשעים מיליון חסידים, יותר מאוכלוסיית גרמניה. הוא מפעיל עשרות אלפי בתי ספר. אחד מיושבי הראש שלו, מלומד כמעט עיוור בעל חיבה לבדיחות, נעשה נשיא אינדונזיה.

בבנג'ר נדרשה ועדה של משפטניו לשאלה של אוצר מילים. תשע עשיריות מתושבי אינדונזיה הם מוסלמים, אך היא גם ביתם של עשרות מיליוני נוצרים, הינדים, בודהיסטים וקונפוציאנים, כולם אזרחים שווים על פי חוקתה. כיצד צריך מוסלמי לכנותם?

התשובה הקלאסית היא כאפר. המילה מתורגמת בדרך כלל ככופר או כמי שאינו מאמין. שורשה מציין את מי שמכסה על האמת או מכחיש אותה, ובספרי ההלכה יש לה השלכות: הכאפר הוא מי שמותר להילחם בו, מי שמשלם את מס החסות, מי שעדותו שווה פחות. ברחובות אינדונזיה היא נעשתה למה שצעק מטיף ברמקול לעבר מושל נוצרי, ולמה שקרא אספסוף בקצב מחוץ לכנסייה.

הוועדה מסרה את המלצתה. אין לכנות במילה הזאת, כך קבעה, לא-מוסלמים במדינת לאום. היא פוצעת אותם, ויש בה משמעות של אלימות תיאולוגית. בתוך החיים המשותפים של האומה יש לכנותם מואטנון: אזרחים.

ראשי הארגון הקפידו להסביר שאין הם כותבים מחדש את התיאולוגיה. פסיקתם עסקה בשאלה כיצד ראוי לבני ארץ אחת לדבר זה על זה. אף על פי כן רתחו הקיצונים מזעם, והסיבה ברורה. אם הגוף הגדול בעולם של חכמי דת מוסלמים יכול לפסוק שלקטגוריה של הכופר אין מקום בחיים האזרחיים, הרי שהקטגוריה איננה נצחית.