מי שחי לצד סכנה מכיר אותה טוב יותר ממי שקרא עליה. כשהוא מזהיר אותך, ייתכן שנימוסיו בוטים ומניעיו מעורבים, ועדיין סביר שהוא צודק. עם שאינו מוכן לשמוע מבעלי הניסיון ייאלץ לחכות עד שהמאורעות יאמרו לו זאת.
הנואם והאספה
בשנת 351 לפני הספירה קם עורך דין צעיר ושמו דמוסתנס באספת העם של אתונה כדי לדבר על מלך שבצפון.
פיליפוס מלך מוקדון ירש ממלכה נחשלת וברברית למחצה, והפך אותה במהירות רבה למעצמה הצבאית החזקה ביותר ביוון. הוא השתלט על מכרות הזהב של תרקיה. הוא קטף את בעלות בריתה של אתונה עיר אחר עיר, עם איגרת ידידות לפני כל מתקפה והתנצלות אחריה. רוב האתונאים לא ראו בו עניין רציני. הוא היה רחוק. הוא אמר שהוא רוצה שלום. מי שהזהירו מפניו כונו מפיצי בהלה ומחרחרי מלחמה.
דמוסתנס אמר לאספה שהם ישנים. אתם מקבלים את החדשות על פיליפוס, אמר, כדרך שבני אדם מקבלים חדשות על סופת ברד, כל אחד מתפלל שלא תרד על שדהו שלו, ואיש אינו מנסה למנוע אותה. אתם נלחמים בו כפי שברברי מתאגרף: כשהוא חוטף מכה, הוא אוחז במקום, וכשהוא חוטף מכה במקום אחר, ידיו נשלחות לשם. אתם תמיד מפגרים במכה אחת.
הוא הציע להקים כוח קבע ולהטיל מס שיממן אותו. האתונאים העדיפו להשאיר את הכסף בקרן שמימנה את חגיגותיהם הציבוריות. היה להם חוק שקבע עונש מוות אפילו על עצם ההצעה להסיט את הכסף ממנה.
הוא המשיך להזהיר אותם שלוש עשרה שנה, בנאום אחר נאום. בשנת 338 השמידה הפלנקס המוקדונית את צבאות אתונה ותבאי בכירונאה, וערי המדינה החופשיות של יוון הגיעו לקצן.
עוד 6 דקות: השר בריאד, מה שאירופה סירבה לראות, פרשנות, השיטה
המנויים קוראים כל מקרה עד סופו וצופים בכל סרט לפני פרסומו. הטיעון המלא נמצא גם בספר.