שפטו כל קהילה לפי מה שקורה כשמנסים לעזוב אותה. חברה שאפשר להיכנס אליה במשפט אחד ואי אפשר לצאת ממנה בחיים היא מחנה צבאי, יהא שמה אשר יהא. ועם שאינו יכול לעזוב אינו יכול לדבר, שכן כל מילה כנה נאמרת לנוכח הדלת ומתוך ידיעת המחיר של היציאה בה.
החבל
ביוני 632 מת הנביא באל-מדינה, ובתוך שבועות החלה מדינתו להתפרק.
ברחבי ערב, שבטים שנכנעו לו בשנותיו האחרונות החליטו שההסכם שלהם היה עם האיש ושהוא פקע עם מותו. אחדים הלכו אחרי נביאים מתחרים שצצו בחיקוי לו. רבים יותר פשוט חדלו לשלוח את מס הצדקה לאל-מדינה. הם מוכנים, אמרו, להמשיך להתפלל. אין להם שום כוונה להמשיך לשלם.
אבו בכר, מוותיקי חבריו של הנביא, שנבחר להנהיג את הקהילה, היה אדם מתון בשנות השישים לחייו, ויועציו שלו דחקו בו לנהוג במתינות גם עכשיו. האוצר היה ריק והצבא היה רחוק בצפון. מסופר שעומר, התקיף שבחברי הנביא, שאל אותו כיצד יוכל לצאת למלחמה על אנשים שעדיין מעידים שאין אל מלבד אללה.
תשובתו של אבו בכר נשמרה במסורת ונעשתה חוק. חי אלוהים, אמר, אלחם בכל מי שיפריד בין התפילה לבין המס. אם ימנעו ממני ולו חבל שנהגו לתת לשליח אלוהים, אלחם בהם עליו.
וכך עשה. בשנה של מסעות מלחמה חסרי רחמים שברו מצביאיו כל שבט שפרש, וערב נתפרה מחדש. ההיסטוריונים המוסלמים נתנו למסעות האלה שם שמהדהד מאז. הם קראו להם מלחמות הרידה, מלחמות עזיבת הדת.
עוד 5 דקות: פרשנות, איך זה פועל היום, החומה, הלקח
המנויים קוראים כל מקרה עד סופו וצופים בכל סרט לפני פרסומו. הטיעון המלא נמצא גם בספר.