הטיעון שכנגד

טיעון שלא פגש את מתנגדיו החזקים ביותר לא עמד במבחן. הצג את ההתנגדויות במלוא משקלן, במילים שהיו בוחרים המוכשרים שבמגיניהן. אם הטיעון אינו שורד אותן, ראוי היה שייפול. אם הוא שורד, המפגש רק יחזק אותו.

ההרצאה והתשובה

בעשרים ותשעה במרץ 1883 עלה ארנסט רנאן על בימת הסורבון כדי לשאת הרצאה על האסלאם והמדע. הוא היה המלומד הנודע ביותר בצרפת, בקיא מופלג בשפות השמיות, ומחבר ספר על חיי ישו שזעזע את אירופה הקתולית.

טיעונו היה בוטה. האסלאם, אמר, הוא השלשלת הכבדה ביותר שנשאה האנושות מעולם. הוא מחץ את החקירה החופשית שהערבים ירשו מן היוונים. המדע והפילוסופיה שפרחו בבגדאד ובקורדובה, ככל שפרחו, עשו זאת למרות הדת, והיו ברובם מעשה ידיהם של פרסים וספרדים שהיו מוסלמים בשמם בלבד. משהידקה האורתודוקסיה את אחיזתה, במאה השתים עשרה, כבו האורות, והם לא יידלקו עוד לעולם. למוסלמי, אמר רנאן לשומעיו, יש מעין חישוק ברזל סביב ראשו, הסוגר אותו בפני הידע.

בפריז ישב באותו אביב אדם שמעמדו הכשיר אותו יותר מכל אחר להשיב לו. ג'מאל א-דין אל-אפגאני היה התועמלן המוסלמי המפורסם ביותר של המאה, פרסי חסר מנוח שהטיף להתנגדות לאימפריה האירופית מקהיר ועד כלכותה, וגורש ממחצית הארצות שביניהן. שבעה שבועות לאחר מכן פרסם עיתון פריזאי את תשובתו.

הכול ציפו לכתב הגנה על הדת, ומה שקראו הדהים אותם. אל-אפגאני הודה כמעט בכל כתב האישום. אמת, כתב, שהדת המוסלמית ניסתה לחנוק את המדע, והצליחה בכך יותר מדי. אמת שהמאמין נרתם כשור לעול הדוגמה. רנאן טעה בנקודה אחת בלבד: הוא ראה כקבוע מצב שהוא זמני. כל הדתות חסרות סובלנות בנעוריהן. הנצרות רדפה את המדע מאות שנים לפני שאולצה לפנות לו מקום. האסלאם צעיר ממנה בשש מאות שנה. איני יכול שלא לקוות, כתב, שהחברה המוחמדית תצליח יום אחד לנתק את כבליה ולצעוד בנחישות בדרך הציוויליזציה, כדרכה של החברה המערבית.

רנאן השיב באדיבות שהוא מקווה שהשייח' צודק.

חילופי הדברים האלה, בני כמעט מאה וחמישים שנה, מכילים בזעיר אנפין כל טיעון שהועלה מאז בעד תיקון האסלאם ונגדו. ראוי לפרוש את ההתנגדויות אחת לאחת ולהשיב עליהן במלואן.